<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פ"ה</h1>
<h2>דף פח.</h2>
גרסינן מסכת בכורות פ"ק (י"א א'), הלוקח טבלים ממורחים מן הגוים מעשרן, ואוקימנא לה שהישראל אריס. אם כן כל שכן הוא בתבואת ישראל לחודיה. ופרק השוכר את הפועלים (ב"מ פ"ח א') אמרינן, ולוקח מדאוריתא מי מיחייב, והא תניא מפני מה חרבו חנויות הינו שלש שנים קודם ירושלם, מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה, שהיו אומרים עשר תעשר ואכלת (דברים י"ד כ"ב—כ"ג), ולא מוכר, תבואת זרעך, ולא לוקח, אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא. כתב רבינו תם, הא דאמרינן תבואת זרעך ולא לוקח אם לקחו אחר מרוח, מדאוריתא פטור וחייב מדרבנן, וקודם מרוח חייב אפילו דאוריתא. וכן פסק הר"ם ז"ל הלכות מעשר [פרק] שני (ה"ב), ואם כן מעוט דולא לוקח אינו אלא בלוקח אחר מרוח שפוטרו דאוריתא, ואיירי ההיא דמסכת בכורות בלוקח קודם מרוח שחייב דאוריתא, וההיא דמסכת בבא מציעא איירי בלוקח אחר מרוח שפטור דאוריתא, והשתא ליכא למקשי מהא אהא. כתב זקני בעל העזר ז"ל, מדאיצטריך למעוטי דגנך ולא דגן גוי, פירוש אם קנאו הגוי מישראל ודגנו, דפטור, מכלל דישראל הלוקח ודגנו חייב מן התורה. והבעל התרומה ז"ל כתב, פירות שבודאי גדלו בקרקע של ישראל, אם אחרי כן קנאו אחד ממנו אינו חייב לעשר אלא מדרבנן, כדדרשינן בפרק השוכר את הפועלים תבואת זרעך ולא לוקח, כשמרחו מוכר לדברי ר"ת ז"ל, וכשמרחו לוקח כדברי הר' יצחק ב"ר מרדכי ז"ל, ע"כ. ויהיה לפי זה פירות בעל הבית במרוחו חייבין דאוריתא. ומיהו ממה שכתב הר"ם ז"ל בדיני החקים בזמן הזה, נראה דלא משתעי הכא אלא בזמן שיושביה עליה, שהרי הוא אינו מחייב הדינין עכשיו אלא מדרבנן.
